1פרעה והחבית של דיוגנס2פרשתנו פותחת צוהר לאופי שלטונו של פרעה 'החדש' המסואב והמרוחק מצורכי העם. הדבר ניכר בהתעלמותו של פרעה מסבל בני עמו הנגרם מן המכות, אבל גם ביחסו לעם הזר שתחתיו. עם משועבד זה איבד את זכויותיו הבסיסיות והפך בעל כורחו למכשיר, לאמצעי שמטרתו להגדיל את כוחה של המעצמה והאימפריה השלטת. מצרים תחת שלטון חדש זה הופכת מארץ מולדת לבני עמה, ליישות שאיבדה את משמעותה הסגולית כמדינה וכמחסה. התפוררותה הערכית היא שגורמת בסופו של דבר להתנפצות חוסנה. המכות שמביא ה' על המצרים בידי משה אינן רק כוחות הכנעה שמשקלן הולך ומצטבר. המכות הללו הן תמונת מראה צינית המוטחת אל מול פרצופו של פרעה, ויש בהן רק משום חותמת וגושפנקה לשקיעת עליונותו.3על מנת להבין את פרשת המכות, ראוי אולי לשוות אל מול עינינו את דמותו של דיוגנס. מעשיות רבות מתארות את מעשיו המגוחכים והמשונים של הפילוסוף היווני. מעשייה אחת מתארת כיצד הוא הולך באור יום כשנר בידו ולשאלת הפונים אליו הוא מצהיר כי הוא מחפש איש ישר. מעשייה אחרת מתארת כיצד הוא פורש מחיי החברה ומתגורר בחבית בסגפנות יתרה. כאשר אלכסנדר מוקדון פונה אליו ושואל מה הוא יכול לעשות למענו, הוא משיב — "לזוז, אתה מסתיר לי את השמש". המעשים המשעשעים הללו לא נועדו לבדח בלבד. במקורם הם באו לתאר את אובדן האמון בכוחה של המדינה. דיוגנס מחפש בנרות איש ישר, אך לא ניתן למצוא אדם ישר במרחב הציבורי, במקום שבו אמור לשרור צדק ויושר. אלכסנדר השליט המאפיל על החבית של דיוגנס הוא ביטוי לכך שהקיסר הכל־יכול מהווה מכשול וחוסם את האור ואת האמת. השליט הגדול פולש לחלקת הא־לוהים הקטנה היחידה שנותרה. מדיניותו הקלוקלת והמושחתת מעיבה על היכולת להתבונן בדברים כהווייתם ועל הצדק והיושר הטבעיים — כמו גם על אמצעי המחייה הבסיסים — השייכים לכל אדם באשר הוא אדם.4המופת הראשון של משה, ההופך את המטה לנחש, מסמל אף הוא בדרכו את היפוך התפקידים האירוני במטה פרעה: משרביט המביא בשורת סדר וחיים הופך המטה לחית טרף רודפת ופתלתלה, הנושכת בעקבי בני אדם. גם המדרש רואה בנחש סמל לאופי השלטון של מצרים: "מה ראה הקדוש ברוך הוא להקיש מלכות מצרים לנחש, מה הנחש מעוקם אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה" שמות רבה, ט.5את המים, מקור המחיה הטבעי והחיוני, משה הופך לדם. בכך הוא רומז שפרעה עושה שימוש ציני בחיי אדם, כשבתמורה לזכותם לחיים הוא סוחט מהם את תמצית חלבם ודמם. בכך, פרעה מתרגם אנשים לחומר, לדם שממנו בני האדם קרוצים.6בשלב הבא, משה מעלה את הצפרדע על ארץ מצרים. על מנת להבין את משל הצפרדע נעיין במדרש הידוע המתמקד בשאלה כיצד הפכה אותה צפרדע שעליה נאמר "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ", לצפרדעים רבות לאין ספור המתרוצצות בבתים, בחדרי השינה, במיטות, בתנורים ובלחם.7ותעל הצפרדע ותכס את וגו', תני ר' עקיבא אומר, צפרדע אחת היתה והיא השריצה ומלאה את ארץ מצרים, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, עקיבא מה לך אצל הגדה? כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה ושרקה להן ובאו שמות רבה, י.8על פי המדרש, ר' עקיבא סבור שבאמת הייתה רק צפרדע אחת בתחילה. אבל קצב התרבותה היה כה מהיר עד שמילאה במהרה את כל ארץ מצרים. על עמדתו זו של ר' עקיבא חולק ר' אלעזר בן עזריה בבוז ובדחייה מוחלטת של הדרשה ושל הדרשן: "כלה מדברותיך, ולך אצל נגעים ואהלות". ומהו הסברו של ר' אלעזר בן עזריה לסיפור הצפרדע שהפכה לצפרדעים רבות? פשוט: "אחת היתה ושרקה להן ובאו". קורא המדרש עומד תוהה במה עדיפה עמדתו של ר' אלעזר בן עזריה על פני זו של ר' עקיבא. זו אינה מציאותית אלא פנטסטית, וכן זו. שתיהן נראות כמדרש אגדה אפשרי ביותר. ייתכן שמה שרוצה ר' אלעזר בן עזריה לומר הוא שמכת צפרדע מגחיכה את אופיו הנכלולי של פרעה, כמנהיג הפושט על בתי נתיניו, וחודר לרשותם הפרטית ביותר. טורף את פיתם ומתערב בחדרי משכבם. הדימוי הנכון למנהגיו של פרעה הוא הדימוי של כנופיה. פרעה הוא ראש הגנבים ויחד עם פמלייתו — שריו ומשרתיו — הוא שולט במצרים בסיאוב נורא. זה מאותת בשריקה ואלה מבצעים את הפשיטה וסרים למשמעתו. דימוי הצפרדע המשריצה שהציע ר' עקיבא, חסר את התחכום הנדרש כדי לבטא את הסתאבותו של פרעה. כך או כך — סרחון נבלתם של עדת הצפרדעים נותר באוויר זמן רב לאחר שהם נעלמים שבעים ומדושני עונג על חשבון האדם חסר ההגנה.9עפר הארץ ההופך לכינים שמות ח, יג מסמל את הפיכת הקרקע מתשתית קיום ומחיה, למכשיר רדייה באדם ובבהמה שעליה. ממקום חיות היא הופכת לנטל בלתי נסבל ולמוקד גירוי עצבי טורדני.10בסופו של דבר פרעה מורה למשה ולאהרן "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ". ותשובת משה היא: "לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ" שמות ח', כא–כב. פרעה מנסה לבקש ממשה שעם ישראל יעבוד את א־לוהיו מתוך מצרים, אבל משה משיב לו חד משמעית שהדבר בלתי אפשרי. יש מקומות שאי־אפשר להתפלל בהם, כי מקור הברכה מוסתר ומעומעם על ידי העריצות השלטת. מצרים המתועבת אינה בית תפילה. המחנק הרוחני והטוטליטריות של פרעה אינם מותירים בדל מקום להתייחדות עם הנצחי.
